למה אנחנו מעריכים את המנורות שלנו בתנאי לחות קיצוניים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות במהירות – מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד.
אם המנורה אינה מיוצרת כדי לעמוד בתנאים האלה, הסגירות שלה נפגעות, המתכת שלה מתקלפת, והמנורה נהרסת תוך כמה שבועות. ראינו זאת קורה בעבר. לכן אנחנו לא סומכים רק על התקווה שהמנורה תעבוד – אנחנו מנסים לבדוק אותה קודם במעבדה.
המאבק נגד הלחות
העניין עם אדי המים הוא שהם מוצאים דרך להיכנס לכל הסדקים הקטנים ביותר. כשהלחות מגיעה לחוטי החשמל או לסגירות של הצינורות, היא יוצרת דרך לזרם חשמלי לעבור למקומות שאסור לו להגיע אליהם. זו הסיבה לקיומם של קצרים חשמליים או ניצוצות בקצוות המנורה. אנחנו מכניסים את המנורות לתנאי חום גבוה ולחות קיצונית במשך ימים רבים. אנחנו מעדיפים שהמנורה תכשל על שולחן העבודה שלנו, ולא על התקרה שלכם.
בדיקת הנקודות החלשות
ברוב המקרים, הבעיות מתחילות במקום בו הרכיבים החשמליים נמצאים. זו הגזרה המסוכנת. אנחנו משתמשים במבחני לחות כדי לראות האם הסגירות נפגעות או האם הציפויים המגנים מתקלפים. אם המנורה מסוגלת לעמוד ב-500 שעות של תנאי לחות קיצוניים, אנחנו יודעים שהתכונה של “עמידות בפני מים” אינה רק טענת שיווק – היא אכן עובדת.
החלק הקשה: חום מול מים
אתם עשויים לחשוב, “למה לא פשוט לאטום את המנורה בפלסטיק?” אבל יש בעיה – אם נעשה את המנורה 100% אטומה, החום לא יוכל לצאת החוצה. הרכיבים הפנימיים של המנורה יישרפו, והמנורה תכשל מהר יותר. זו בעיה של איזון – צריך שהמנורה תהיה אטומה מספיק כדי למנוע חדירת מים, אך גם פתוחה מספיק כדי שהאוויר יוכל לעבור דרכה. אנחנו דואגים לצד ההנדסי של הבעיה הזו. כל עוד יש מספיק מקום לזרימת אוויר בעת ההתקנה, הכל בסדר. אנחנו בונים את המנורות, ואתם צריכים רק לוודא שיש מספיק מקום לאוויר לעבור דרכה.