אם אי פעם התקנתם מחמם אינפרא-אדום בחדר לח, אתם יודעים מה קורה. ברוב המקרים, המחמם לא “מת” בגלל שהרכיב החימומי פשוט נהרס. בדרך כלל, זה קורה כי לחות חודרת לתוך המחמם וגורמת לקצר חשמלי.
זו סיטואציה מעצבנת.
מניעת חדירת מים אנו מנסים למנוע את חדירת האדים לפני שהם מגיעים אל צינורות הקוורץ. הסכנה האמיתית היא שכאשר טיפת מים פוגעת בנורה חמה מאוד, הזכוכית עלולה להישבר עקב ההלם התרמי.
כדי למנוע זאת, אנו מאטמים את המחמם ומשתמשים בחומרים עמידים בפני לחות. כך, הכל נשאר יבש בתוך המחמם, מה שמונע את הערפול שנוצר, ושעלול לפגוע ביעילות החימום ולגרום לשחיקה מהירה של הנורה.
ההיבט החשמלי יש גם את ההיבט החשמלי – אם מים פוגעים בחיבורים החשמליים, עלול להיות קצר חשמלי, או אפילו פגיעה קבועה בחיבורים.
אנו משתמשים בחיבורים אטומים ובתיבות חשמליות עמידות בפני לחות, כדי למנוע קצרים חשמליים. בעצם, אנו יוצרים “חומה” בין החיבורים החשמליים לבין האוויר הלח.
החיסרון יש כמובן חיסרון – מכיוון שאנו מוסיפים שכבות הגנה, המחממים נהיים גדולים יותר. אי אפשר להתקין אותם בכל חור בתקרה. צריך לעמוד בדרישות הספציפיות.
אם מנסים להתקין אותם בצורה לא נכונה, ולחסום את זרימת האוויר, המחמם עלול להתחמם יותר מדי. זה פוגע לחלוטין בתכלית של ההגנה מפני לחות.
אנו יוצרים את המחממים האלה עבור מקומות קשים – כמו בריכות פנים או אזורי ניקוי תעשייתיים, שם המחממים הרגילים פשוט לא עובדים. המטרה היא לחסוך זמן בהחלפת הנורות השרופות, ולאפשר לנו ליהנות מחדר חם.