למה רוב מתקני הייבוש באמצעות אינפרא-אדום כשלים בפועל (וכיצד תיקנו את זה)
אם קרה לכם שמתקן הייבוש באמצעות אינפרא-אדום כשל, כנראה שזה לא קרה רק בגלל שהרכיב החם עצמו “נכשל”. ברוב המקרים, הבעיה נוצרת בנקודת החיבור בין החוטים לרכיב החם.
כשאנשים מדברים על איכות “רמת מפעל”, זה נשמע כמו שפה של חברות גדולות. אבל במקרה זה, מדובר בדבר אחד בלבד: החיבור בין החוטים לרכיב החם.
המאבק נגד החום והאוויר
מנורות אינפרא-אדום מתחממות ברמה גבוהה מאוד. הבעיה היא שאם החיבור בין החוטים לרכיב החם אינו חזק מספיק, האוויר והלחות יכולים לחדור פנימה. כשזה קורה, החוטים הפנימיים מתחילים להתחמצן, והבידוד מתחיל להישבר. בסופו של דבר, הבידוד נשרף, וזה גורם לקצר חשמלי. סוף הסיפור.
רבים מהמחממים הזולים משתמשים רק בדבק רגיל. זה עובד לזמן מה, אך החימום והקירור התמידיים גורמים לדבק להתייבש ולהתכווץ. אנחנו עושים זאת אחרת – אנחנו משתמשים בחומרים עמידים בפני חום, שיוצרים חיבור אטום.
כך נמנע האפקט של “נשימה” – המחזור המעצבן שבו המחמם “שואב” אוויר לח כל פעם שהוא מתקרר.
חיבור נכון של החוטים
חיבור נכון של החוטים הוא עניין שדורש מיומנות. אי אפשר פשוט לדחוף את החוטים לתוך החיבורים ולקוות לטוב. ההתרחבות התרמית תגרום לחוטים לצאת החוצה שוב. אנחנו משתמשים בשיטה מיוחדת שמבטיחה שהחוטים יישארו במקומם, הן מבחינה מכנית והן מבחינה כימית.
כך החוטים לא יישברו או ינועו לכיוון החלק החם ביותר של הרכיב. לא תמצאו שום חוטים נמסים או נחושת שנהייתה שחורה כתוצאה מחום יתר. החוטים יישארו במקומם.
בעיה קטנה אחת
מכיוון שהחיבורים שלנו כל כך אטומים, אנו יכולים להגדיל את ההספק של המחמם מבלי לדאוג שהחוטים יימסו. אבל יש חיסרון: החיבורים האלו הם קשיחים. אי אפשר לכופף את החוטים בזוויות חדות בדיוק בנקודה שבה הם יוצאים מהרכיב. אם תכופפו את החוטים קרוב מדי לחיבור, החיבור עלול להישבר – ואז נחזור שוב לבעיית ההתחמצנות.
כדאי לתת לחוטים מעט מרווח בתוך המארז. כך הם יוכלו לנשום, ויישארו תקינים לאורך זמן.